e-memory  -  זכרונות לניידים מחשבים ושרתים

 



 

הזיכרון הוא זירת ההתרחשות המרכזית בפעילות המחשב. במהלך העבודה, מאוחסנים בו המידע והקוד התכנותי של מערכת ההפעלה והיישומים. לשם הם נקראים מהדיסק הקשיח, מועברים מהמעבד המרכזי או מהמודם המחובר לאינטרנט. משם הם נכתבים, נצרבים, נשלחים הלאה.

 לזיכרון, משום כך, יש השפעה מכרעת על ביצועי המחשב ובהתאמתו לשימושים השונים. מערכות ההפעלה המודרניות זקוקות להרבה זיכרון, ויודעות להפיק תועלת מנפחים ומהירויות גבוהים יותר. זו גם הסיבה לכך שהרחבת זיכרון היא השדרוג הכי פופולרי, ולעיתים קרובות גם הכי משתלם. וזו הסיבה שכמעט כל מי שתשאלו יגיד לכם לקנות את המחשב הבא שלכם עם "כמה שיותר זיכרון".

 בכתבה זו ננסה להיות קצת יותר ספציפיים, ונסביר את הדברים שחשוב באמת לדעת על הזיכרון.

 מדוע הזיכרון כה חשוב ?

 ההיסטוריה של הזיכרון ב-15 השנים האחרונות היא פחות או יותר ההיסטוריה של Windows. מערכות ההפעלה מבית מיקרוסופט שולטות בשוק ומעצבות את המגמות העיקריות בו. לכן, דרישות הזיכרון של משתמשי Windows מגדירות בעצם את הביקוש העולמי לרכיבי זיכרון.

 בתחילת שנות התשעים, כשגירסאות 3.x של Windows רק החלו להיכנס

 זיכרון- מרכיב 'קטן'במחיר, מרכיב 'גדול' בתוצאות של המחשב

 לשימוש, רוב מחשבי ה-PC בעולם הריצו DOS והותקן בהם מגהבייט אחד של זיכרון. Windows 3.x העלתה את הרף תחילה ל-4 ואז ל-16 מגהבייט. בכל אחד מהדורות הבאים של Windows דרישות הזיכרון הוכפלו, עד שבתחילת העשור הזה עם Windows XP/2000 הגיעו הנפחים המקובלים ל-128-256 מגהבייט.

 עם הירידה ההדרגתית במחירים והעלייה המתמדת בדרישות הזיכרון של השימושים והיישומים הנפחים הוסיפו לגדול, עד ל-512 מגהבייט ואפילו גיגהבייט שלם היום. Windows Vista תקח את העניין צעד נוסף קדימה.

 למה הדרישות כל הזמן גדלות? בסביבה מרובת משימות ("מולטי טסקינג") כמו Windows, הזיכרון משמש לעיתים קרובות לאחסון בו-זמני של מספר יישומים ושל המידע שקשור בהם. כשמשתמשים במקביל בכמה תוכנות ומדלגים ביניהן מדי פעם, דרוש יותר זיכרון. ככל שהשימוש שלנו במחשב נעשה מתוחכם וסימולטני יותר, וככל שמערכות ההפעלה והיישומים הופכים מורכבים יותר ועשירים בוידאו, אודיו או תמונות, דרוש יותר זיכרון.

 מערכות ההפעלה המודרניות מאחסון מידע רב ככל שניתן בזיכרון, כדי להאיץ את פעולת המחשב. כך המידע הזה זמין וניתן לקרוא אותו מהר יותר מאשר מהדיסק הקשיח, האיטי מהזיכרון פי 100 אלף לערך. כשהזיכרון הפנוי נגמר, מערכת ההפעלה פותרת זאת באמצעות הקצאה של "זיכרון וירטואלי", אזור בדיסק הקשיח ששומר חלק מהמידע. כשמתעורר צורך במידע, הוא מועבר חזרה לזיכרון.

 השימוש בזיכרון וירטואלי הוא חלק בלתי נפרד מהפעולה של כל מערכת הפעלה, אבל יש לו מחיר. ככל שדרישות הזיכרון עולות והשימוש בזיכרון הוירטואלי גובר, הביצועים נפגעים. מה גם שניהול הזיכרון הוא משימה מורכבת, ש-Windows אינה מבצעת בהכרח בצורה הטובה ביותר.

נפח הזיכרון המתאים  אז כמה זיכרון יתאים לכם?
תלוי: 
עד 256 מגהבייט. זיכרון בנפח כזה מספיק להרצת Windows בגירסאות הישנות: 95/98/ME ואפילו Windows 2000. 256 מגהבייט הוא המינימום הנסבל למי שמשתמש ב-Windows XP. אם אתם נוהגים להריץ בכל פעם יישום אחד, ולעבוד על מסמך אחד, אז אולי אינכם זקוקים ליותר. אם כמו הרוב המכריע של האנשים, אתם אוהבים להפעיל במקביל מספר יישומים או לפתוח מספר חלונות דפדפן, זיכרון כזה לא מספיק לצרכים שלכם. 
 
512 מגהבייט. זהו הנפח הנפוץ ביותר היום והוא מתאים לרוב המכריע של המשתמשים בסביבת XP. הוא יאפשר לכם להפעיל מספר יישומים במקביל בלי שהדבר יפגע בביצועי המחשב. 
 מעל 512 מגהבייט. אם אתם מנהלים במחשב תמונות דיגיטליות, צופים בסרטים, עורכים סרטוני וידאו ומשתפים קבצים בדרך קבע, אתם עלולים לגלות שגם 512 מגהבייט לא מספיקים לכם. ככל שהשימוש שלכם במחשב "כבד" יותר, יש סיכוי טוב יותר שתגיעו לשם.

 איך יודעים אם הזיכרון שיש לכם לא מספיק?
נכנסים למנהל המשימות (קליק ימני על שורת המשימות בתחתית המסך ובחירה ב-Task Manager). בצד ימין, בתוך המסגרת Physical Memory, תמצאו את הנתון Total, שמתייחס לנפח הזיכרון הקיים.  בתחתית החלון, בתוך המסגרת Commit Charge, חפשו את הנתון Peak.
 הנתון הזה מתייחס לנפח הזיכרון (אמיתי + וירטואלי) בו השתמשתם בפועל. אם אחרי כמה שעות של עבודה הוא עולה בצורה משמעותית על הנפח הפיזי של הזיכרון המותקן במחשב, הרחבת זיכרון תועיל לכם.

 רכיבי הזיכרון העיקריים

 ישנם סוגים רבים של רכיבי זיכרון, המשמשים למטרות שונות. כזיכרון RAM של מחשב, רווחות כיום השימוש בשתי טכנולוגיות: DDR ו-DDR2. עד לאחרונה השתמשו מחשבים חדשים עם מעבדי AMD בסוג הראשון, ומחשבי אינטל בסוג השני. היום אפשר לקבל את שניהם עם DDR2.

 במחשבים ישנים יותר (שלוש שנים ויותר) היו נפוצים שני סוגים נוספים: SDRAM ו-RDRAM. כיום הם נדירים, יקרים ונחותים בהשוואה ל-DDR לסוגיו.

 כמו המעבדים, גם רכיבי הזיכרון מגיעים במהירויות שונות. DDR נפוץ כיום במהירויות של 333/400 מגהרץ. DDR2 נמכר בעיקר במהירויות 533 ו-667 מגהרץ. הפרשי המחירים בדרך-כלל לא גדולים ועדיף לקחת כמובן רכיבים מהירים יותר. ישנם, מכל מקום, הבדלים גדולים בין המחירים של רכיבי מחשב מאיכויות ומיצרנים שונים.

 הסוג הנפוץ והזול הם רכיבים אנונימיים ("No name") שעלולים לפגוע ביציבות ואמינות המחשב. במחיר מעט יותר גבוה אפשר לקנות רכיבים של יצרן מוכר. ישנם גם מותגים מקצועיים בתחום הזה, שמציעים רכיבים שאמורים להיות איכותיים ומהירים יותר. חלק מהרכיבים, מותאמים במיוחד למהירות גבוהות שניתן להגיע אליהן באמצעות "המהרה" (Overclocking).

 וישנם רכיבי ה-Dual Channel, שמסופקים תמיד בזוגות זהים, כדי לנצל טוב יותר את היכולת של חלק מלוחות-האם לתקשר באופן סימולטני עם רכיבי זיכרון נפרדים שמותקנים בהם. יש מחלוקת בשאלה האם המחיר הגבוה שלהם מצדיק השקעה.

 זיכרון במחשב חדש

 במחשב חדש שעולה 2000-4000 שקלים, ההוצאה על הזיכרון מהווה מרכיב של 250-500 שקלים מהמחיר הסופי. קצר יותר מעשירית. בהתחשב בכך שמדובר באחד הרכיבים החשובים ביותר, זהו לא מהדברים שכדאי לחסוך בהם.

 למרות זאת, ספקי חומרה רבים משווקים תצורות שכוללות מעט מדי זיכרון. זה עוזר להם להציג מחיר זול יותר, והם יודעים שאם תזדקקו להרחבה יש סיכוי טוב שתפנו אליהם ותיגררו להוצאה הנוספת.

 לפעמים, המחשב הזול יגיע עם מאיץ גרפי מובנה ("אינטגרלי" או "On Board"). כלומר, שבב גרפיקה שמותקן בלוח-האם של המחשב כתחליף לכרטיס גרפי רגיל. זה פתרון שמוזיל את המחשב עוד קצת אבל מחבל בביצועים עוד יותר, כי המאיץ המובנה לא מגיע עם זיכרון משלו, וגוזל חלק מהזיכרון הרגיל, הקטן ממילא.

 לא כולם זקוקים למאיץ גרפי חזק, אבל זיכרון קטן מדי הוא מגבלה מטרידה. לכן, אל תתפשרו: קחו את המחשב החדש שלכם עם 512 מגהבייט לפחות. אם אתם זקוקים לזה, ויכולים להרשות לעצמכם, לכו ישר על גיגהבייט.

 ב-Windows Vista שתוכרז רשמית בתחילת 2007, גיגהבייט יהיה שקול בערך ל-512 מגהבייט היום. זה לא אומר בהכרח שכדאי להתכונן ולרכוש את המחשב מראש עם יותר זיכרון ממה שאתם צריכים, אבל כדאי לבדוק שהמחשב שאתם קונים יהיו ערוך להרחבת זיכרון אם תרצו להשתמש ב-Vista בעתיד. חשוב לבדוק שלוח-האם תומך בנפחי זיכרון גדולים יותר ושנשארות לכם תושבות זיכרון פנויות להרחבה העתידית.

 הקשר ל-64 ביט

 טכנולוגיית ה-64 ביט של AMD, שהיום נתמכת גם במעבדי אינטל ובגירסה מיוחדת של Windows XP, תשולב באופן אינטגרלי ב-Windows Vista.

 כיום, גם מי שיש לו מעבד שתומך בטכנולוגיית 64 ביט, לא מנצל את התכונה הזו. בעתיד, יאפשרו מעבדי ה-64 ביט להשתמש בזיכרון גבוה מ-4GB, הגבול התיאורטי הנוכחי של סביבות Windows.

 זה נשמע המון, אבל היעד הזה פחות רחוק ממה שנדמה. כיום, במחשב עם 512 מגהבייט, XP נוהגת להפעיל זיכרון וירטואלי בנפח של כ-700 מגהבייט נוספים. בתוך שנה או שנתיים, יהיה פחות נדיר לראות מחשבים עם 2GB זיכרון.

 Windows Vista תדע להשתמש ב-64 ביט כדי להפעיל זיכרון וירטואלי בנפח של 2-3GB נוספים. רוב המשתמשים לא יזדקקו לכך בהתחלה, אבל עם הזמן זה ישתנה.

 איך מרחיבים?

 הדרך הפשוטה ביותר להרחיב או להחליף זיכרון היא לתת למישהו אחר לעשות את זה. קרוב לוודאי שספק החומרה ממנו תקנו את הרכיבים יסכים לעשות זאת בחינם, או בעלות סמלית.

 אם אתם רוכשים רכיבים משומשים, אל תתביישו לבקש עזרה מחבר שהתנסה במשימה בעצמו ולבקש שיסביר לכם כיצד לעשות זאת בעצמכם בפעם הבאה. זה לא מסובך.

כבר עסקנו בנושא בכתבות קודמות ולכן לא נרחיב עליו הפעם אלא נחזור על הפרטים העיקריים.

 כדי לדעת מה עליכם לקנות, עליכם לבדוק בתור התחלה באילו סוגים של זיכרון תומך המחשב שלכם ומה מותקן בו כבר. לשם כך, עליכם לבדוק מה מופיע בספר המשתמש של לוח-האם (או באתר היצרן) וגם לבדוק מה מותקן במחשב כרגע - להוציא את הרכיבים ולבדוק את הכיתובים שעליהם;
דרך ה-CMOS Setup (בחלק מהסוגים); ו/או בעזרת תוכנת דיאגנוסטיקה כמו Everest .

 באתר של יצרנית הזיכרון Crucial  תמצאו מידע פשוט שיוכל לעזור לכם, כולל תוכנה בשם System Scanner שתעזור לכם לזהות את סוג הזיכרון הנכון, ומדריכים מצולמים שיעזרו לכם לבצע את ההתקנה בעצמכם.

 הרחבת זיכרון בחינם

 בכתבה על שיפור ביצועים שפרסמנו כאן לאחרונה, התייחסנו לנושא של פינוי מקום בזיכרון באמצעות הסרת תוכנות ותהליכים (Processes) מיותרים שרצים ברקע. דרך נוספת להתמודד עם עומס על הזיכרון היא להשתמש בתחליפים קלים לתוכנות כבדות, כמו Outlook Express במקום Outlook, או Trillian Basic  במקום ICQ, או Foxit Reader במקום Adobe Reader. 

 כדי לצפות בתמונות אפשר להשתמש ב-IrfanView . כדי לצפות בווידאו אפשר להשתמש ב-Media Player 6.4 במקום הגירסה המתקדמת יותר שאולי מותקנת לכם כבר במחשב (מקלידים mplayer2 בשורת הפקודה, ומקישים Enter).

 אבל את התוצאות הכי מרשימות תקבלו אם תשתמשו בכלי עזר ייעודיים לניהול זיכרון. כיום מקובל לתוכנות האלה Memory Boosters, ומסתבר שרבות מהן יודעות לנהל את הזיכרון של Windows טוב יותר מאשר מיקרוסופט יודעת. הן בעיקר מתמודדות טוב יותר עם הבעיה שמכונה "דליפת זיכרון" (Memory Leakage), שבגללה זיכרון הולך לאיבוד כשיישומים וקבצים נסגרים ואינם "משחררים" את הזיכרון שתפסו.

 כאן תמצאו רשימה של תוכנות מהסוג הזה. אנחנו מחבבים במיוחד את MemoryBoost Pro Manager, תוכנה קומפקטית אבל מאד חזקה. כלי פשוט יותר להפעלה, כלול בחבילת System Mechanic שהזכרנו כאן בעבר.

שתי התוכנות הצליחו לפנות לנו בין 100 ל-250 מגהבייט של זיכרון במהלך העבודה, בלי לסגור אף תוכנה. מדהים לראות כמה זה פשוט ושזה באמת עובד. שווה לנסות.

    

 
 
 
 
 
 
 
שוקי גלילי/ YENT
פורסם ב 31.7.2006


ניתן להזמין דרך מוקד הזמנות   03-9247872